תפריט סגור

צבא משטרה ובטחון.

⚠ אזהרה לישראלים בחו״ל– יש מישהו שצופה בכם שאתם נכנסים לבית חב״ד והוא יעקוב אחריכם שתצאו משם- עת כנוס אבנים.

במצב הביטחוני הנוכחי, כל מקום שמרכז ישראלים או יהודים — כולל מוסדות המוכרים כמוסדות יהודיים גלויים כמו בתי חב״ד, כולל אירועים גדולים של ברסלב באומן במועדי ישראל, וליל‑סדר להמונים שמארגנים חב״ד בהודו — הופך לנקודת זיהוי ברורה עבור גורמים עוינים.

המשמעות פשוטה: כאשר ישראלים נכנסים למקום שמזוהה כיהודי או ישראלי, הנראות שלהם גבוהה, ולכן אדם עוין יכול לזהות אותם בקלות.

יש מישהו שצופה בכם שאתם נכנסים לבית חב״ד  יעקוב אחריכם שתצאו משם- שומר נפשו ירחק.

לכן ההצעה: להימנע מהגעה למוסדות יהודיים גלויים, מאירועים גדולים כמו האירועים של ברסלב באומן, כמו ליל‑סדר של חב"ד בהודו.

עת כנוס אבנים.

איך ייראה היום שאחרי והאם נמשיך לחיות בבניינים שאינם מסוגלים להגן עלינו– פינוי־בינוי כמערך הגנה לאומי: הגיע הזמן לצו שעה עירוני.

פינוי־בינוי כמערך הגנה לאומי: הגיע הזמן לצו שעה עירוני

בימים שבהם ישראל מתקרבת לסיומה של עוד מלחמה קשה, ובזמן שהעורף עדיין מתאושש מהטלטלה, עולה שאלה אחת שאסור לדחות: איך ייראה היום שאחרי — והאם נמשיך לחיות בבניינים שאינם מסוגלים להגן עלינו?

המלחמה האחרונה חשפה שוב את הפער העצום בין האיומים על המדינה לבין מצב הבנייה הישנה בישראל. מאות אלפי דירות ללא ממ״ד, שכונות שלמות שנשארו חשופות, ומשפחות שנאלצו לבלות ימים שלמים במסדרון או בחדר מדרגות. המציאות הזו אינה גזירת גורל — היא תוצאה של עיכובים, בירוקרטיה, התנגדויות דיירים, ומערכת תכנון שלא מותאמת למציאות ביטחונית של 2026.

כאן נכנסת הדרישה החדשה: להפוך את פינוי־בינוי ותמ״א ממנגנון תכנוני — לכלי חירום לאומי.

ממ״ד הוא לא מותרות — הוא קו ההגנה הראשון של העיר

במשך שנים התייחסו לממ״ד כאל תוספת נוחה, שדרוג לדירה, או חלק מפרויקט נדל״ן. אבל המציאות הביטחונית השתנתה: האיומים מדויקים יותר, הטווחים ארוכים יותר, והעורף הוא זירה מרכזית.

במצב כזה, ממ״ד הוא לא “שדרוג”. הוא תשתית ביטחונית לכל דבר — כמו מקלט עממי, כמו כביש גישה לכוחות חירום, כמו מערכת כיבוי אש עירונית.

ולכן, בנייה מחדש של בניינים ישנים אינה רק אינטרס נדל״ני. היא אחריות ביטחונית של ראשי הערים.

הגיע הזמן לצו שעה עירוני: ראשי הערים חייבים להוביל

העם מצפה היום מראשי הערים להיות לא רק מנהלי תשתיות — אלא מנהיגים ביטחוניים. מי שמנהל עיר בישראל מנהל למעשה את קו החזית האזרחי.

לכן נדרש שינוי גישה:

1. מסלול חירום עירוני לפינוי־בינוי בבניינים ללא ממ״ד

העירייא מגדירה בניינים ישנים ללא ממ״ד כמתקנים בסיכון ביטחוני. המשמעות: הליכי תכנון מואצים, לוחות זמנים קשיחים, והפחתת חסמים.

2. צמצום יכולת העיכוב של דיירים

התנגדויות שאינן תכנוניות או בטיחותיות — לא יכולות לעכב פרויקט שמטרתו הצלת חיים.

3. התחייבות עירונית לאי־עיכוב

ראש עיר לא יכול להרשות לעצמו לעכב פרויקט ממ״דים בגלל שיקולים פוליטיים, תקציביים או קהילתיים. הביטחון קודם לכול.

4. שיתוף פעולה עם הממשלה

העירייא יכולה לדרוש תקצוב ייעודי, מסלול חירום, או סמכויות מיוחדות — אבל היא חייבת להיות זו שמובילה את הדרישה.

המלחמה הבאה תהיה קשה יותר — והערים חייבות להיות מוכנות

הלקח מהמלחמה האחרונה ברור: העורף הוא לא “זירה משנית”. הוא זירת הלחימה המרכזית.

אם לא ניערך עכשיו, נמצא את עצמנו שוב במציאות שבה משפחות שלמות חשופות, בניינים ישנים מתפוררים תחת עומס, וראשי ערים נאלצים להסביר למה לא פעלו בזמן.

העם לא יקבל את זה שוב. והאמת? גם ראשי הערים לא צריכים לקבל את זה.

קריאה לראשי הערים: זה הרגע שלכם להוביל

העם מחפש מנהיגות אמיצה. מנהיגות שמבינה שהיום שאחרי מתחיל היום. מנהיגות שמבינה שממ״ד הוא לא פריבילגיא — הוא זכות בסיסית של כל תושב.

פינוי־בינוי ותמ״א אינם עוד פרויקט תכנוני. הם מערך הגנה לאומי. ומי שמוביל אותו הוא לא רק הממשלה — אלא ראשי הערים.

ההיסטוריא תזכור מי פעל בזמן — ומי דחה את ההחלטות עד שהמציאות הכריחה אותו.

פינוי־בינוי כמערך הגנה לאומי — וגם כמנוע צמיחה כלכלי לעיר

המלחמה האחרונה חשפה את חולשת העורף הישראלי בתחום הזה, אבל היא חשפה גם משהו נוסף: הערים בישראל יושבות על פוטנציאל כלכלי עצום שלא ממומש — ההתחדשות העירונית.

הפיכת פינוי־בינוי ותמ״א לכלי חירום לאומי אינה רק מהלך ביטחוני; היא גם מהלך כלכלי שמסוגל לשנות את פני העיר, להגדיל הכנסות, לייצר מקומות עבודה ולפתור מצוקות דיור.

נתונים רשמיים: ההתחדשות העירונית היא כבר מנוע מרכזי במשק

76,000 יחידות דיור חדשות אושרו בשנת 2025

על פי דוח הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית לשנת 2025: 186 תוכניות פינוי־בינוי אושרו, הכוללות 75,925 יחידות דיור חדשות — שיא כל הזמנים.

התחדשות עירונית מהווה 35% מכלל יחידות הדיור שאושרו בישראל

כלומר: יותר משליש מהבנייה החדשה בישראל מגיעה מהתחדשות עירונית — לא מקרקעות חדשות.

כ־29,000 דירות קיבלו היתר בנייה ב־2025 במסגרת התחדשות עירונית

זהו נתון שמייצג 28% מכלל התחלות הבנייה בישראל.

ב־2023 אושרו 40,928 יחידות דיור חדשות בהתחדשות עירונית

מתוכן 22,722 דירות תוספתיות — כלומר, תוספת אמיתית לשוק.

תועלות כלכליות ישירות לעיר

1. הגדלת היצע הדיור — והכנסות מארנונה

הוספת אלפי דירות חדשות בעיר מגדילה את בסיס ההכנסות העירוני. ב־2024 היו בישראל 6.92 מיליון דירות, עלייה של 2.1% משנה קודמת — אך הביקוש גבוה בהרבה. פינוי־בינוי מאפשר לעיר להגדיל את ההיצע בלי להרחיב שטחים פתוחים.

2. פתרון לדיירים תקועים

דיירים בבניינים ישנים ללא ממ״ד מתקשים למכור את דירתם. פינוי־בינוי מעניק להם דירה חדשה בעלת ערך גבוה — ומחזיר אותם לשוק הנדל״ן.

3. יצירת מקומות עבודה

כל פרויקט גדול מייצר מאות מקומות עבודה: מהנדסים, אדריכלים, קבלנים, ספקים, פועלים, עסקים מקומיים. המשק המקומי נהנה מהזרמת כספים משמעותית.

4. עלייה בערך הקרקע ושיפור תדמית העיר

שכונות חדשות מושכות אוכלוסיות חזקות, משקיעים ועסקים. העיר מרוויחה:

  • עלייה בערך נכסים

  • חיזוק מרכזי מסחר

  • שיפור איכות החיים

  • צמצום פערים חברתיים

5. חיסכון בעלויות חירום

בניינים חדשים עם ממ״ד מפחיתים:

  • צורך בפינוי אוכלוסייא

  • הפעלת מקלטים

  • טיפול בנזקי מבנים ישנים

זהו חיסכון תקציבי משמעותי לטווח ארוך.

 

תוספת היצע אדירה: פי 4 דירות במקום בניינים ישנים

הכרזות חדשות לשנת 2026 מציגות את הפוטנציאל הכלכלי:

  • 14,540 דירות חדשות ייבנו במקום 3,448 דירות ישנות — יחס של פי 4.

דוגמאות בולטות:

  • אשקלון: מ־425 דירות ישנות ל־2,660 חדשות

  • ראשון לציון: מ־905 ל־2,816

  • רמלה: מ־39 (!) ל־2,000

אלה מספרים שמייצרים שינוי עירוני וכלכלי דרמטי.

 

פתרון למצוקת הקבלנים: השכרת דירות חדשות לדיירים מפונים

אחד המשברים הפחות מדובר בהם בשוק הנדל״ן הוא מצוקת הקבלנים: אלפי דירות חדשות עומדות ריקות חודשים ארוכים משום שהשוק מתקשה לספוג את המחירים, והריבית הגבוהה מקשה על משקי בית לרכוש דירה חדשה.

פינוי־בינוי מציע פתרון ישיר ויעיל לבעיה הזו:

  • דיירים שמפונים מבתיהם זקוקים לדירה זמנית לתקופת הבנייה.

  • קבלנים מחזיקים מלאי גדול של דירות שלא נמכרות.

  • העירייה יכולה לתווך בין הצדדים ולייצר שוק השכרה מוסדר ומפוקח.

התוצאה:

  • הקבלנים מקבלים הכנסה שוטפת במקום דירות ריקות.

  • הדיירים מקבלים דירות חדשות, בטוחות ונוחות לתקופת הבנייה.

  • העירייה מפחיתה מצוקה חברתית ומונעת פיזור אוכלוסייה מחוץ לעיר.

  • השוק מתייצב, והלחץ על מחירי הדירות יורד.

זהו מהלך שמייצר win‑win‑win: למשק, לקבלנים, ולתושבים.

 

המסר לראשי הערים: זו לא רק חובה ביטחונית — זו הזדמנות כלכלית

הנתונים הרשמיים מציגים תמונה ברורה:

  • ההתחדשות העירונית היא כבר 35% מהבנייה החדשה בישראל

  • כל פרויקט מוסיף פי 3–4 דירות לשוק

  • עשרות אלפי דירות חדשות מאושרות מדי שנה

  • אלפי מקומות עבודה נוצרים בכל עיר שמשתתפת במהלך

פינוי־בינוי הוא לא רק הגנה על התושבים — הוא הזדמנות כלכלית עצומה.

ראש עיר שמקדם התחדשות עירונית היום, בונה עיר בטוחה יותר, חזקה יותר ומשגשגת יותר.

בשנים האחרונות אנו עדים להתפשטות תופעה מטרידה– תיעוד מיני מזויף: מגפה חברתית ללא טיפול — הצעה לפתרון תקשורתי אמיתי.

הבעיה: תמונה תמימה שהופכת לכלי נשק

בשנים האחרונות אנו עדים להתפשטות תופעה מטרידה: שימוש בטכנולוגיות דיפ־פייק ליצירת תיעוד מיני מזויף של נשים — לעיתים על בסיס תמונה אחת תמימה מהרשת. כתבת כאן חשפה שוב עד כמה קל להפוך אדם ל"קורבן" ללא כל מעשה מצדו: "הוא כתב – עשיתי ממך כוכבת פורנו". משפט אחד שממחיש את עומק הפגיעה.

הטכנולוגיא הזו הפכה ל"נגיף" חברתי. היא מתפשטת במהירות, פוגעת באלפי נשים, ומייצרת השלכות הרסניות:

  • הטרדות בלתי פוסקות

  • פניות מיניות גסות

  • פגיעה במוניטין

  • חרדה, בושה, ולעיתים גם ניתוק חברתי

המשטרה, כפי שעולה מהכתבות ומהעדויות, אינה ערוכה לטפל בתופעה. אין כלים, אין תקנים, אין נהלים ברורים — והנשים נשארות לבד במערכה מול פגיעה שמתרחשת במרחב הדיגיטלי אך משפיעה על כל תחומי חייהן.

הפער המרכזי: אין הרתעה

העושים במלאכה פועלים מתוך תחושת אנונימיות מוחלטת. הם מאמינים שאיש לא יידע, שאיש לא יזהה, ושאין שום סיכוי שייתפסו. היעדר הרתעה הוא הדלק שמזין את התופעה.

כדי לעצור מגפה — צריך לייצר פחד אמיתי אצל מי שמפיץ אותה.

✦ ההצעה: פינה יומית בטלוויזיא שתחשוף את המקרים ותייצר הרתעה

אני מציעה ליצור פינה קבועה, יומית, בת 10 דקות — שתשודר לפני כל מהדורת חדשות מרכזית. פינה שתהפוך למוקד מודעות, לחשיפה, ובעיקר — להרתעה.

מה יקרה בפינה?

בכל יום יוצג מקרה אחד:

  • הנפגעת תספר בקול ובפנים חשופות על מה שעבר עליה

  • יוצגו העובדות: כיצד נוצר הדיפ־פייק, מי הפיץ, מה ההשלכות

  • יוצג סטטוס הטיפול: תלונה, חקירה, מעקב

  • יועבר מסר ברור לאזרחים: הפגיעה הזו אינה אנונימית, אינה נסתרת, ואינה עוברת בשתיקה

למה זה יעבוד?

  1. הרתעה ישירה למטרידים מי שמייצר או מפיץ תיעוד מזויף יראה שהמקרים עולים לאור השמש. הוא יבין שהסיכוי שייחשף — גבוה. הוא יבין שהמעשה שלו אינו "משחק" אלא עבירה חברתית חמורה.

  2. הרתעה עקיפה לצופים הציבור ילמד לזהות תיעוד מזויף, לא להפיץ אותו, ולא לשתף פעולה עם פגיעה.

  3. העצמה לנפגעות במקום בושה — קול. במקום שתיקה — במה. במקום בדידות — תמיכה ציבורית.

  4. לחץ אזרחים על המשטרה והמחוקק חשיפה יומית תייצר דרישה ציבורית לשינוי. רגולציה תגיע רק כשיש לחץ — והפינה הזו תיצור אותו.

  5. ברור שכשכולם יודעים שהסרטון מזוייף הדבר לא ישרת את זממם של המפיצים, כך שעם הזמן לא יהיה לזוממים טעם לייצר סרטונים שקריים ולהפיץ אותם.. הדבר יהפוך את הכלי ללא רלוונטי.

  6. רייטינג גבוה , תופעות חברתיות קשות מושכות עניין אזרחי. הפינה תהפוך ללהיט תקשורתי — לא בגלל הסנסציה, אלא בגלל הרלוונטיות.

✦ למה דווקא בטלוויזיא?

הטלוויזיה עדיין מחזיקה בכוח שאין לרשתות:

  • היא נתפסת כמקור סמכות

  • היא מגיעה לכל בית

  • היא מייצרת שיח אזרחי רחב

  • היא יוצרת תחושת "זה רשמי"

כאשר מקרה עולה במהדורה — הוא הופך לאירוע לאומי, לא אישי.

✦ קריאה למקבלי ההחלטות: הגיע הזמן לקחת אחריות

הטכנולוגיא מתקדמת מהר יותר מהחוק. הפגיעה מתרחשת מהר יותר מהטיפול. הנשים נפגעות מהר יותר מההגנה.

הצעה זו אינה פתרון קסם — אך היא צעד משמעותי ליצירת הרתעה, מודעות, ושינוי חברתי אמיתי.

הגיע הזמן שהתקשורת תעשה את חלקה. הגיע הזמן שהמדינה תכיר בעומק הפגיעה. הגיע הזמן להפסיק לתת לתוקפים את תחושת האנונימיות שמאפשרת להם לפעול.

פינה יומית בטלוויזיא היא לא רק כלי תקשורתי — היא כלי הגנה.

האם לנדו יתבע את האדם שצילם אותו בביתו ללא רשותו והפיץ ברבים. אם לא יעשה זאת זה המשפט- רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו: תהלים.

בנאום ההבהרה  של הרב לנדו, הרב הסביר שהדברים החריפים שאמר על “רצח ממש” ו“מלחמות לשם כבוד המדינה” לא נועדו לשמיעה ברבים, לא נועדו לשמע הרבים, ובוודאי לא נועדו להגיע לאוזני אויבי ישראל.

בדברי ההבהרה שלו, כפי שפורסמו בתקשורת, הרב אמר במפורש:

"הדברים נאמרו בחדרי חדרים ולא נועדו לשמיעה ברבים."

והוסיף:

"דברים שאמרתי בשיחה פרטית."

ובתקצירים נוספים הופיע גם:

"עיוות וחוסר הבנה מוחלט."

כלומר — הרב לנדו עצמו מאשר שהדברים נאמרו בשיח פנימי, לא כעמדה ציבורית, ולא כמשפט שנועד לצאת החוצה.

אבל מישהו — אחד מהנוכחים בחדר — בחר להדליף את הדברים.

וזו נקודת המפנה האמיתית: הנזק הגדול לישראל לא נגרם מהרב לנדו — אלא מהמדליף.

ומי המדליף שהגיע עד לשכתו של הרב, מישהו ממקורביו.

מישהו ממקורביו של לנדו בגד בו, בגד באמונו.

1. הדלפה שהפכה אמירה פרטית לנשק תעמולה

כאשר רב בכיר בישראל אומר בחדר סגור משפט כמו “רצח ממש”, זה נשאר בגדר שיח פנימי. אבל כאשר מישהו מדליף זאת — הוא הופך את המשפט לכלי נשק בידי שונאי ישראל.

הדלפה זו מאפשרת לארגוני BDS, לאנטישמים ולגורמים עוינים לומר:

“אפילו רב בישראל אומר שמדינת ישראל רוצחת.”

הם לא צריכים להמציא עלילות דם — הם מצטטים רב ישראלי בכיר. המדליף נתן להם את המתנה שהם חלמו עליה.

2. הנזק לא נובע מהדברים עצמם — אלא מהדלפתם

הרב לנדו הבהיר:

"לא התכוונתי שדברי ייצאו החוצה."

זהו משפט שמסיר כל ספק: הוא לא רצה שהדברים יפורסמו. הוא לא רצה שהדברים יגיעו לציבור. הוא בוודאי לא רצה שהדברים יגיעו לאוזני אויבי ישראל.

מי שהדליף — הוא זה שהפך את הדברים לבעיה ציבורית ובינלאומית.

הוא זה שגרם לנזק התודעתי. הוא זה שהפך אמירה פרטית לנשק תעמולה. הוא זה שהעניק לשונאי ישראל ציטוט מושלם.

3. הדלפה שמשרתת את אויבי ישראל

הדלפה כזו אינה תמימה. היא מעניקה לשונאי ישראל:

  • לגיטימציה לעלילות דם

  • ציטוטים “מבית” שמערערים את מוסריות המדינה

  • חומר תעמולה שמופץ ברשתות

  • בסיס להצדקת שנאה וחרמות

  • כלי הסתה חדש נגד ישראל

בעידן שבו כל משפט מתורגם ומופץ תוך דקות, הדלפה כזו היא פגיעה אסטרטגית.

4. בגידה בחצר — לא רק ברב, אלא בעם ישראל

המעשה הזה אינו רק בגידה באמון הרב. הוא בגידה בעם ישראל כולו.

המדליף:

  • הפר אמון

  • פגע ברב

  • פגע במדינה

  • פגע במאבק ההסברתי

  • פגע באחדות הלאומית

  • פגע בביטחון התודעתי

  • העניק נשק לשונאי ישראל

הוא ידע שהדברים רגישים. ידע שהם נאמרו בחדר סגור. ידע שהם עלולים להזיק. ובכל זאת — בחר להדליף.

זו אינה טעות. זהו מעשה מודע.

5. סיכום: הנזק הגדול לא נגרם מהרב — אלא מהמדליף

הרב לנדו דיבר בשיחה פרטית. הוא הבהיר שהדברים נאמרו “בחדרי חדרים”, “בשיחה פרטית”, ושהייתה “עיוות וחוסר הבנה מוחלט”.

מי שהדליף את הדברים:

  • הפר אמון

  • פגע ברב

  • פגע בישראל

  • העניק נשק לשונאיה

  • וגרם נזק תודעתי עצום

הבגידה אינה בדברי הרב — אלא בהוצאתם החוצה.

דבריו של לנדו אינם רק ביקורת פנימית — הם עלולים להפוך לנשק חיצוני. כאשר רב בישראל אומר “רצח ממש”, העולם שומע “ישראל רוצחת” — והנזק כבר נעשה.

הטענה של לנדו אינה רק בעייתית — היא אבסורדית. זהו ניסיון עלוב להרוויח את היתרונות של ביקורת אופוזיציונית, בלי לשלם את המחיר של אחריות קואליציונית- הרב עירום.

דבריו של לנדו אינם רק ביקורת פנימית — הם עלולים להפוך לנשק חיצוני. כאשר רב בישראל אומר “רצח ממש”, העולם שומע “ישראל רוצחת” — והנזק כבר נעשה.

הנזק בדבריו של לנדו: כשהאמירה של רב בישראל הופכת לנשק בידי שונאי ישראל:

דבריו של הרב דב לנדו, שבהם אמר:

"אם המדינה שולחת אנשים, חיילים, לשם כבוד המדינה, והורגים אנשים – גם זה מותר? רצח ממש. אז הם מסיתים לרצח. הם עושים מלחמות לא לשם הצלה, רק לשם כבוד המדינה."

מעוררים לא רק ויכוח פנימי בישראל, אלא גם חשש עמוק מההשלכות החיצוניות. כאשר רב בכיר בישראל מתבטא כך, העולם שומע לא ביקורת מוסרית — אלא האשמה ישירה כלפי מדינת ישראל כ"רוצחת". וזהו נזק תודעתי עצום.

1. מתנה לשונאי ישראל

בעידן שבו ישראל נאבקת על זכותה להגן על אזרחיה מול טרור, אמירה כזו היא מתנה לאויביה. היא מספקת להם ציטוט מושלם: “אפילו רב בישראל אומר שמדינת ישראל רוצחת.” מכאן הדרך קצרה להפצת שנאה, להצדקת חרמות, ולערעור הלגיטימיות של ישראל בעולם.

ארגונים אנטי־ישראליים, תנועות BDS, וגורמים עוינים כבר יודעים לנצל כל אמירה מסוג זה — במיוחד כשהיא מגיעה ממנהיג רוחני בעל מעמד.

2. הנזק המוסרי והתדמיתי

ישראל מתמודדת עם קמפיינים שמנסים להציג את פעולותיה כהתקפות לא מוצדקות. כאשר רב בכיר מאשר לכאורה את הנרטיב הזה, הוא מחליש את ההגנה המוסרית של המדינה. הוא מערער את האמון בצדקת הדרך, ויוצר מצג שווא של עם שמאבד את צידוקו.

הנזק אינו רק תדמיתי — הוא מוסרי. הוא פוגע בתחושת הצדק של הציבור הישראלי עצמו, ומערער את האחדות הלאומית בשעת מלחמה.

3. האבסורד: הוא יודע

לנדו אינו אדם מן השורה. אנשיו ישבו בקבינט המדיני־ביטחוני, השתתפו בדיונים, שמעו את המידע הרגיש, את האיומים ואת הדילמות. הוא יודע היטב את המציאות הביטחונית ואת מורכבותה. ולכן, כשהוא מדבר על “רצח ממש”, האויבים חושבים שהוא עושה זאת מתוך ידיעה — לא מתוך בורות. וזה מה שהופך את דבריו לחמורים פי כמה.

הוא לא רק מבקר את הממשלה; הוא מבקר את החלטות שהוא עצמו היה שותף ליצירת התנאים להן.

4. ההשלכות בעולם

בעידן של תקשורת גלובלית, כל משפט מתורגם, מצוטט ומופץ. אמירה כזו לא נשארת בגבולות ישראל — היא תופיע בכותרות עיתונים אנטי־ישראליים, תצוטט באו״ם, ותשמש “הוכחה” לכך שישראל מבצעת פשעים. הנזק הזה קשה למדידה, אך הוא אמיתי: הוא מחליש את ההגנה הציבורית של ישראל בעולם, פוגע במעמדה המוסרי, ומעניק לגיטימציה לשנאה.

5. אחריות של מנהיגות רוחנית

מנהיג רוחני נושא באחריות כבדה למילותיו. כאשר הוא מדבר, דבריו אינם נשמעים רק בבית מדרש — הם נשמעים בעולם כולו. אמירה כזו אינה רק טעות פוליטית; היא פגיעה בעם ישראל כולו.

סיכום

דבריו של לנדו אינם רק ביקורת פנימית — הם עלולים להפוך לנשק חיצוני. הם מעניקים לשונאי ישראל לגיטימציא, מערערים את הצדקת ההגנה העצמית, ופוגעים באחדות הלאומית. כאשר רב בישראל אומר “רצח ממש”, העולם שומע “ישראל רוצחת” — והנזק כבר נעשה.

לקרוא עוד:

הטענה של לנדו אינה רק בעייתית — היא אבסורדית. זהו ניסיון עלוב להרוויח את היתרונות של ביקורת אופוזיציונית, בלי לשלם את המחיר של אחריות קואליציונית- הרב עירום.

כאשר מנהיגי אויבי ישראל מאבדים בני משפחה בתקיפות צהל ומדברים בגלוי על נקמה, האיום על ראש הממשלה ומשפחתו גדל. הדרישה לאבטחה אינה גחמה— זו חובה ביטחונית בסיסית.

כאשר אויבים מדברים על נקמה: מדוע אבטחת משפחת נתניהו היא הכרח ביטחוני

הוויכוח הציבורי סביב אבטחת בני משפחתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו חוזר ועולה בכל פעם שמתרחשת הסלמה ביטחונית או אירוע דרמטי בזירה האזורית. יש הטוענים שמדובר בהוצאה מיותרת או בהגזמה, אך המציאות במזרח התיכון מלמדת אחרת: כאשר אויבי ישראל מאבדים בני משפחה בתקיפות צה״ל, השיח שלהם הופך אישי, טעון ולעיתים גם נקמני. במצבים כאלה, אבטחת ראש הממשלה ומשפחתו אינה פריבילגיה — היא חובה ביטחונית.

1. דפוס חוזר: מנהיגי אויב שאיבדו בני משפחה מגיבים בשיח נקמני

איסמעאיל הניא — חמאס

ב־10 באפריל 2024 לפי הספורות הנוצריות, נהרגו שלושה מבניו וארבעה מנכדיו בתקיפה ישראלית נגד חוליית טרור. התגובות שהגיעו מחמאס לאחר מכן היו רוויות שיח נקמה, כולל הצהרות על “מחיר שישראל תשלם”. חמאס הוא ארגון טרור רצחני, ולכן אמירות כאלה אינן רק רטוריקה — הן חלק מהאיום.

עלי חמינאי — איראן

על פי דיווחים, בתקיפה שבה חוסל חמינאי נהרגו גם ארבעה מבני משפחתו. גם כאן, השיח הציבורי בטהרן היה טעון מאוד, כולל קריאות נקמה מצד גורמים המקורבים למשטר. איראן היא מדינה עוינת בעלת יכולות טרור בינלאומיות, ולכן אמירות כאלה אינן עניין סמלי בלבד.

2. כאשר אויבים מאבדים בני משפחה — האיום הופך אישי

במערכת הביטחון מוכר היטב הדפוס שבו פגיעה בבני משפחה של מנהיגי אויב גורמת להם לנסות “להשיב כבוד” או “להחזיר מכה”. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בארגוני טרור או משטרים אידאולוגיים קיצוניים.

במצבים כאלה, ראש ממשלת ישראל — מי שנתפס בעיניהם כסמל המדינה וכמי שמאשר פעולות צבאיות — הופך ליעד מרכזי. ולא רק הוא: גם בני משפחתו נתפסים בעיני אויבים כ”מטרה רכה” או “סמל”.

3. מדוע אבטחת משפחת נתניהו היא הכרח ביטחוני?

א. ראש הממשלה נתפס כאחראי על פעולות צה״ל

אויבי ישראל נוטים לייחס את כל התקיפות ישירות לראש הממשלה, גם אם בפועל ההחלטות מתקבלות במערכת מורכבת.

ב. אויבים כבר הצהירו בעבר על רצון לפגוע בהנהגה הישראלית

חמאס, חיזבאללה, הג׳יהאד האיסלאמי ואיראן — כולם הצהירו לאורך השנים על רצון לפגוע בדמויות בכירות בישראל.

ג. פגיעה בבני משפחה היא דפוס מוכר של ארגוני טרור

ארגוני טרור ברחבי העולם נוהגים לפגוע בבני משפחה של מנהיגים כדי לייצר אפקט פסיכולוגי וסימבולי.

ד. האיום על משפחת נתניהו אינו תיאורטי

הוא נובע מהתנהלות אויבים, מהצהרות פומביות, ומהעובדה שישראל פועלת נגד בכירים בארגוני טרור.

4. מקרים נוספים שבהם בני משפחה של בכירי אויב נפגעו בתקיפות

חשוב לדייק: צה״ל פועל נגד מטרות טרור — לא נגד משפחות. במקרים רבים, בני משפחה של בכירים בארגוני טרור נמצאים בקרבתם או בתוך תשתיות טרור ולכן נפגעים.

דוגמאות מהשנים האחרונות:

  • תקיפות נגד בכירי חמאס בעזה שבהן נפגעו בני משפחה שנכחו במתחמי טרור.

  • תקיפות נגד בכירי הג׳יהאד האיסלאמי במבצעים “עלות השחר”, “מגן וחץ” ו“שומר החומות”.

  • תקיפות נגד תשתיות חיזבאללה בסוריה שבהן נפגעו בני משפחה שנכחו במבנים צבאיים.

בכל המקרים הללו, הארגונים הגיבו בשיח נקמה — לעיתים אישי מאוד.

5. פרק נוסף: סוגיית נפתלי בנט — ומה היא מלמדת על הצורך באבטחת משפחת נתניהו

הדיון סביב אבטחת ראשי ממשלה לשעבר עלה שוב כאשר נפתלי בנט, שהיה ראש ממשלה כשנה אחת בלבד , ממשיך לקבל אבטחה ברמה גבוהה. בנט הגיע לראשות הממשלה עם שבעה מנדטים בלבד, ולתקופה קצרה שלא כללה מבצעים רחבי־היקף או פגיעה משמעותית בבכירי אויב. בתקופתו לא נרשמו פעולות שהובילו לשיח נקמה אישי מצד ארגוני טרור.

ובכל זאת — הוא מקבל אבטחה של ראש ממשלה לשעבר.

מה זה מלמד?

  1. האבטחה אינה רק פונקציא של היקף הפעילות הביטחונית של ראש הממשלה בזמן שתיפקד ככזה.

  2. אם בנט מקבל אבטחה כארבע שנים לאחר תום תפקידו למרות שלא “דיגדג” את אויבי ישראל, הרי שהצורך באבטחה לבנימין נתניהו — מי שהוביל עשרות מבצעים וחיסל בכירים — ברור פי כמה.

  3. נתניהו הוא ראש הממשלה המזוהה ביותר עם מדיניות תקיפה כלפי אויבי ישראל בעשורים האחרונים.

  4. לכן, אבטחת נתניהו ומשפחתו אינה רק המשך של נוהל קיים — היא צורך ביטחוני ממשי.

המשמעות המעשית

אם ראש ממשלה לשעבר שתיפקד שנה אחת בלבד מקבל אבטחה מלאה, הרי שראש ממשלה שפגע קשות באויבי ישראל, הוביל מבצעים רחבי־היקף וחיסל בכירים — יזדקק לאבטחה עד סוף חייו, וכך גם רעייתו.

זו אינה אמירה פוליטית — זו הערכת סיכון.

6. סיכום: אבטחת משפחת נתניהו אינה פוליטית — היא ביטחונית

כאשר אויבי ישראל מאבדים בני משפחה ומדברים בגלוי על נקמה, האיום על ראש הממשלה ומשפחתו גדל. במציאות כזו, הדרישה לאבטחה הדוקה אינה גחמה, אינה פריבילגיא, ואינה עניין פוליטי — זו חובה ביטחונית בסיסית במדינה שמוקפת אויבים ומנהלת מלחמה מול ארגוני טרור.

המשוואה האסטרטגית החדשה: איראן, ישראל וארצות הברית בעידן של מתיחות משתנה- האיראנים יודעים שמתקפה ישירה על ישראל תחזיר מיד את ארצות הברית וישראל לשולחן הפעולה המשותפת.

המערכת האזורית במזרח התיכון נמצאת בתקופה של רגישות יוצאת דופן. איראן, ישראל וארצות הברית — שלוש שחקניות מרכזיות — פועלות בתוך מרחב שבו כל תזוזה קטנה משנה את מאזן הכוחות. בשנים האחרונות ניכר כי היחסים בין ישראל לארצות הברית עברו תהליך של הצטננות, בעיקר בתחום שיתוף הפעולה הצבאי. שינוי זה לא נעלם מעיניה של איראן, שמנתחת בקפידה כל סדק אפשרי בקשר בין ירושלים לוושינגטון.

הצטננות היחסים בין ישראל לארה״ב — ואיך איראן מפרשת זאת

העובדה שארצות הברית לא ביקשה מישראל להצטרף לתקיפות האחרונות נגד מטרות איראניות, ואף בלמה יוזמות ישראליות לפעולה משמעותית בלבנון, נתפסת בטהראן כהוכחה לכך שהקשר האסטרטגי בין שתי המדינות אינו כפי שהיה בעבר. איראן מבינה היטב את המשמעות: ישראל פחות מתואמת עם וושינגטון, ולכן מרחב הפעולה שלה מצטמצם.

עם זאת, האיראנים גם יודעים דבר נוסף — אולי חשוב אף יותר: תקיפה איראנית ישירה על ישראל תחזיר מיד את ארצות הברית לשולחן הפעולה המשותפת. כל פגיעה משמעותית בישראל תגרום לארה״ב להתייצב לצידה באופן כמעט אוטומטי, מתוך מחויבות אסטרטגית עמוקה ובשל החשש מהידרדרות אזורית רחבה.

ישראל כשותפה היחידה של ארה״ב במתקפה על איראן

בעוד מדינות אירופה מחזיקות אינטרסים ברורים במיצרי הורמוז — נתיב ימי קריטי לכלכלתן — הן לא הצטרפו למהלך האמריקאי נגד איראן. ישראל, לעומת זאת, הייתה היחידה שהלכה עם ארצות הברית עד הסוף. זהו מסר שאיראן לא יכולה להתעלם ממנו: למרות המתיחות, ישראל עדיין מוכנה לשלם מחיר מדיני וביטחוני כדי לשמר את הברית עם וושינגטון.

אם איראן תתקוף את ישראל, התרחיש יחזור על עצמו — הפעם בעוצמה גדולה יותר. איראן יודעת זאת היטב, ולכן היא נזהרת שלא לדחוף את ישראל ואת ארצות הברית אל חיבוק אסטרטגי מחודש.

האינטרס האיראני: לשמר את המצב הקיים

איראן פועלת מתוך הבנה עמוקה של הפסיכולוגיא הפוליטית בישראל. היא יודעת שראש הממשלה בנימין נתניהו רואה באיום האיראני יעד היסטורי — משימה שהוא מעוניין להשלים. תקיפה איראנית ישירה על ישראל תעניק לו לגיטימציא פנימית וחיצונית לפעול בעוצמה נגד איראן, אולי אפילו באופן שיחצה קווים אדומים.

לכן, האיראנים נזהרו עד כה שלא להעניק לנתניהו את ההזדמנות הזאת. הם שומרים על רמת חיכוך נמוכה יחסית מול ישראל, ומעדיפים לפעול בזירות עקיפות — דרך שלוחות, ארגונים פרוקסי, והפעלת לחץ מדוד — במקום להיגרר למלחמה ישירה.

סיכום: משחק שחמט מורכב — וכולם מודעים לכל תזוזה

המציאות האסטרטגית הנוכחית היא משחק שחמט עדין שבו כל צד מנסה לשמר יתרון בלי להבעיר את הלוח כולו.

  • ישראל מבקשת לשמר את הברית עם ארצות הברית אך גם לשמור לעצמה יכולת פעולה עצמאית.

  • ארצות הברית מנסה לנהל את האזור בזהירות, בלי להיגרר למלחמה רחבה.

  • איראן מנסה להרחיב את השפעתה, אך מבינה היטב את גבולות הכוח ואת המחיר של תקיפה ישירה.

בתוך המשוואה הזאת, כל טיל, כל הצהרה וכל תזוזה צבאית עלולה לשנות את התמונה. איראן יודעת זאת — ולכן היא ממשיכה לשחק בזהירות, בתקווה לשמר את המצב שבו נתניהו נותר עם תאוותו בידו כמו שאומרים...

ההרוג החמש מאות שישים ושלוש- לכל איש יש שם- יש בתורתינו ציוויי מלחמה, יש כאלה שיש ציווי לא לגייס אותם, למשל: אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת-חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ.

"רס"ן דוד שקורי נפל בקרב בצפון הרצועה

בתוך כך מספר החללים מתחילת המלחמה עלה ל-563

צה"ל התיר היום (שלישי) לפרסום את שמו של רס"ן דוד שקורי, בן 30 מרחובות, סגן מפקד גדוד 601, חטיבה 401 'עוצבת עקבות הברזל', חיל ההנדסה הקרבית, נפל בקרב בצפון רצועת עזה. בכך עלה מספר חללי צה"ל מתחילת המלחמה ל-563.

דפנה שקורי, אלמנתו, ספדה לו ברשת החברתית: "אהוב ליבי, כל העולם שלי, הלכת ונשאר רק חצי מכל החיים שלי. תשמור עליי ועל יהלי מלמעלה. אוהבת אותך"." כאן חדשות.

תשמור עליי ועל יהלי מלמעלה.

ההרוג החמש מאות שישים ושלוש.

יש ענין עם גיוס למלחמה.

יש בתורתינו ציוויי מלחמה, יש כאלה שיש ציווי לא לגייס אותם:

כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:  וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ:  וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ: וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה:  וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ:  וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם: דברים.

נָטַ֥ע כֶּ֨רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ

אחרי שחיללו יתגייס לשרות, יתגייס לקרב באם יהיה קרב לאחר מכן.

אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת-חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ

אחרי שיחנוך את ביתו יתגייס לקרב באם יהיה קרב לאחר מכן.

ופה זה מורכב, אחרי שהתחתן עם ארושתו, יש לו שנה לשמח את אשתו:

וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה:

עד שיקח אותה יש לו אישור לא לצאת לקרב ואחרי שלקח אותה:

כבהמשך הפרשה:

כִּֽי-יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא-יַֽעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל-דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת-אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר-לָקָֽח: דְּבָרִ֗ים.

כִּֽי-יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה

לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא-יַֽעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל-דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת

וְשִׂמַּ֖ח אֶת-אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר-לָקָֽח:

חשוב להבין שאלה סיבות מתירות לזמן מוגבל.

הכרתי שתי אלמנות מלחמה.

אחת מהן זכתה להוליד לבעלה לפני שמת והשנית לא.

שתיהן לא התחתנו לאחר שהתאלמנו.

זה חשוב לקיים את החוקה הזאת.

רעיון.

יש חיילים צעירים שמתים במלחמה. ולבנים האלה לא נהיה משך. חשיבות המשך היא גדולה מאוד כנלמד מרות ומחלון שמת והיא נתאלמנה ובועז הקים לו זרע בישראל דרך רות אלמנתו.

ומפה הרעיון:

שכל חייל ומילואימניק שמתגייס יפקיד זרע בבנק זרע מיוחד שיוקם לדבר ובמקרה וקרה המקרה אפשר להפרות זרעו. יש הרבה נשים שצורכות את שרותי בנק הזרע. אז אם כבר, עדיף מאלה.

ובמקרה הזה שלא כמו בבנק הזרע הקיים, זהות האב תהיה יודעה וזהות האם תהיה ידועה גם היא לאביו ואימו של הנופל בקרב וכמובן שמשפחת הנופל בקרב היא זאת שתקבע דרך מי תהיה מולידת משך לבנם, וגם אלה יזכו להיות סב וסבתא לנכד מבנם שנפל.

נכתב ב-9/2/2024 לפי הספורות הנוצריות ועודכן.

התקנת מצלמה או רוגלה בבית אישה ללא רשותה: אחריות פלילית, ענישה, קנסות וחובת הדיווח– גם אם לא נתפסו, מי שביצע את המעשה הוא עבריין לפי החוק.

מצלמה או רוגלה בבית של אישה ללא רשותה – הדין הפלילי בישראל

הקדמה

התקנת מצלמה, רוגלה או כל אמצעי מעקב בבית של אישה ללא ידיעתה וללא הסכמתה היא אחת העבירות החמורות ביותר בדין הישראלי.המעשה פוגע בזכות היסוד לפרטיות, בכבוד האדם ובצנעת חייו של אדם בתוך ביתו – המקום המוגן ביותר בחוק.החוק רואה בכך פגיעה פלילית חמורה, גם אם לא הייתה חדירה פיזית לבית, וגם אם לא נתפסו “על חם”.

דין המפעילים – מי שהתקינו מצלמה, רוגלה או אמצעי מעקב.

פגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות

התקנת מצלמה או רוגלה בבית של אישה ללא רשותה מהווה פגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן קנסות כבדים.

הטרדה מינית באמצעות צילום, צפייה או תיעוד

כאשר המטרה או התוצאה היא צפייה אינטימית או מינית באישה, מדובר גם בהטרדה מינית.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן פיצויים לנפגעת.

שימוש באמצעי צילום או רוגלה לשם פגיעה בצנעת הפרט

הדין חל על:מצלמה נסתרת, רוגלה בטלפון, רוגלה בטלוויזיה חכמה, גישה למצלמת מחשב או מצלמת טלפון.גם כאן העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר בתוספת קנסות.

חדירה לחומר מחשב

כאשר מדובר ברוגלה או פריצה לטלפון, לטלוויזיה חכמה או למחשב, מדובר גם בחדירה לחומר מחשב.העונש יכול להגיע עד 3–5 שנות מאסר וכן קנסות גבוהים.

קשירת קשר לביצוע פשע

כאשר מדובר בקבוצה המתארגנת לבצע את המעשים, מתקיימת גם עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע.העונש יכול להגיע עד 7 שנות מאסר.

היקף הענישה בפועל

בתי המשפט מחמירים מאוד במקרים אלה.העונש המצטבר למפעילים יכול להגיע ל: 8–12 שנות מאסר, ולעיתים אף יותר, בצירוף קנסות משמעותיים.

דין הצופים – גם מי ש“רק צפה” נחשב עבריין

שותפות לפגיעה בפרטיות

מי שצופה בתיעוד שנעשה בעבירה נחשב שותף לפגיעה בפרטיות.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן קנסות.

הטרדה מינית בצפייה אסורה

כאשר הצפייה היא בעלת אופי מיני, מדובר גם בהטרדה מינית.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן פיצויים לנפגעת.

סיוע לעבירה

גם מי שלא יזם את ההתקנה, אך ידע על המצלמה או הרוגלה וצפה בתיעוד, נחשב מסייע לעבירה.העונש על סיוע לעבירה שעונשה 5 שנים יכול להגיע עד 2.5 שנות מאסר.בפועל, הענישה לצופים נעה בין שנה ל־5 שנות מאסר, בהתאם למידת המעורבות.

דין משתפי הפעולה שלא מתלוננים

הימנעות מדיווח וסיוע בעקיפין

מי שידע על המצלמה או הרוגלה, שתק, לא דיווח, או איפשר את המשך הפגיעה – נחשב מסייע לעבירה.העונש על סיוע לעבירה שעונשה 5 שנים יכול להגיע עד 2.5 שנות מאסר וכן קנסות.החוק אינו מקבל “עצימת עיניים”.

שימוש ברוגלה בטלפון או בטלוויזיה חכמה

חדירה לחומר מחשב ופגיעה מתמשכת

התקנת רוגלה בטלפון או בטלוויזיה חכמה של אישה ללא רשותה נחשבת חדירה לחומר מחשב ופגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות.העונש יכול להגיע עד 3–5 שנות מאסר על חדירה לחומר מחשב, ועד 5 שנות מאסר על פגיעה בפרטיות והטרדה מינית.רוגלה פועלת באופן מתמשך, ולכן העבירה נמשכת כל עוד התוכנה פעילה – דבר שמחמיר את הענישה.

עיקרון יסוד: אחריות פלילית גם בלי תפיסה “על חם”

האחריות נובעת מהמעשה עצמו

המשפט הפלילי קובע כי האחריות הפלילית נוצרת מעצם ביצוע המעשה, ולא מעצם תפיסה, תלונה או הרשעה.לכן:גם אם לא נתפסו,גם אם לא הוגשה תלונה,גם אם אין ראיות כרגע,וגם אם עבר זמן –מי שביצע את המעשה הוא עבריין לפי החוק.

מכאן נובע עיקרון חד וברור:הם חייבים – גם אם לא נתפסו.חייבים פלילית, חייבים אזרחית, חייבים בפיצויים וחייבים בקנסות.בחירת תמונה ראשית

סיכום: חומרת העבירה והשלכותיה

חומרת המעשים

התקנת מצלמה, רוגלה או כל אמצעי מעקב בבית של אישה ללא רשותה היא:פגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות,הטרדה מינית,חדירה לחומר מחשב,עבירה קבוצתית,עבירה מתמשכת,ועבירה שאינה דורשת תפיסה “על חם”.

טווחי ענישה וקנסות

המפעילים – חשופים ל־8–12 שנות מאסר וכן קנסות כבדים.הצופים – חשופים ל־1–5 שנות מאסר וכן קנסות.השותקים ומשתפי הפעולה – חשופים לעד 2.5 שנות מאסר וכן קנסות.והם חייבים – גם אם לא נתפסו.

עורך דין שמשתף פעולה – חובת נטישת המקצוע

אחריות פלילית ואתית

אם עורך דין ידע על מצלמה או רוגלה בבית של אישה, שתק, סייע או היה חלק מהצפייה או ההפעלה –הוא לא רק עבריין פלילי, אלא גם מפר באופן חמור את כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין.

במצב כזה:מן הראוי – ואף נדרש – שינטוש את מקצועו.עורך דין המעורב בעבירה כזו אינו ראוי לאמון הציבור, אינו יכול לייצג צדק, וצפוי להליכים משמעתיים עד כדי השעיה או מחיקה מלשכת עורכי הדין.

המאמר נכתב בעזרת הרובוטית.